אז הוא בודק שאף אחד לא מסתכל
ואז כמו מנסה להיזכר בטעם
הכל בסדר, אין סיבה להיבהל
הוא רק רוצה בראש לראות אותה עוד פעם
אז הוא כותב לה איך עוברים עליו ימים
ומדמייו עצמו מגיע עד אליה
והוא חולם על זה עדיין, לפעמים
איך העולם עוצר איתו מאחוריה
איך היא עומדת, מקשיבה, והוא אומר
"תני לי סיבה לא לאהוב אותך יותר,
עולם שלם שלנו יחד הופך לזיכרון,
תני לי סיבה, אני דקה משיגעון"
אז הוא לוקח את הלב לכל מקום,
ולא ייתן לראות, ובטח לא לגעת.
כאב של לילה מלווה אותו ביום,
הוא לא רוצה לשאול ובטח לא לדעת.
"יקירתי זה המכתב האחרון",
היא מדלגת על מילים עם העיניים,
"היום גם נשמתי תלך איתי לישון,
וכבר כתבתי לך על זה דבר או שניים"
איך היא עומדת מקשיבה, והוא אומר
"חיכיתי די, אדם ימיו כצל עובר
פנים שונות אני ליטפתי, ואין בי הגיון בסוף היום חיכיתי לך על החלון"
פנים שונות אני ליטפתי, ואין בי הגיון
בסוף היום חיכיתי לך על החלון
