כבר זמן שלבד אני עומדת על קו למירוץ שלא מתחיל,
צעד לעשות אני פוחדת, מי אני אהיה בסוף השביל?
אם כבר מדברים על מה שזז בי, כל מה שקשור בלהחזיק אותי קצר,
בגבולות שלי סימנתי, אין מקום והאויר ניגמר.
לא אני לא רוצה ליפול, זו רק זו שאני לא מכירה, שעושה לי עיניים,
היא עוד לא ראתה את הכל, מאיימת לקפוץ עכשיו מהספינה אל המים.
כבר זמן שעוצמת את העיניים, כל מה שפחדתי לראות עליי,
אולי בתוכי אמצא כנפיים, להשעין את הגב, לסמוך עליי.
אז כן, כן לקפוץ אל תוך המים, ללמוד את עצמי טיפה, טיפה,
ואם בפנים, יש מין הורדת ידיים, רק הצליל של פעימה.
לא אני לא רוצה ליפול, זו רק זו שאני לא מכירה, שעושה לי עיניים,
היא עוד לא ראתה את הכל, מאיימת לקפוץ עכשיו מהספינה אל המים.
לא אני לא רוצה ללכת, זו רק הילדה הקטנה שמושכת כתפיים,
היא רק נובחת לא נושכת עכשיו, היא פשוט רגילה שמוחאים לה כפיים.
