העוגות שממלאות את המחשבות שלי, מחכות שאפול אל תוך שינה של חופש,
אני כמעט ומוכנה היטב ליפול, החיבור שבין סוכר לבין ימי קודש.
הוא יודע ומכיר את השטויות שלי, תופרת את כל הקצוות שיהיה לי שקט,
כמעט נוסעת לחפש אותי בלונדון, כי אולי לבד אני אבין מה אני מחפשת.
תן לי דקה, אני רק מגלה אותי,
אל תעלם, זו אני שבוחרת בי.
כמעט שבוע אחרי כל הפייטים, אני חזרתי לבשל מרק של ים פחדים,
יש לי תשובות קצרות ואין לי סנטימנטים, לא מבינה אתה עדיין מחבק אותי.
אולי תמצא אחת שלא בוכה בלילה, שתפנה לך מקום כמו שנתת לי,
אני כל כך רוצה לחזור פשוטה הביתה, ומכניסה לכאן את כל הסיבוכים שלי.
תן לי דקה, אני רק מגלה אותי,
אל תעלם, זו אני שבוחרת בי.
לא מבינה אתה עדיין מחכה לי, אולי תהיה לך אחת שתלטף גם לך את הדמעות,
אתה אומר שזו אני, ואני רק ממשיכה לבכות.
