עד מתי
בחלומות נפליג, כמו מיג נשקיף
מלמעלה סירחון ממרחק ביטחון
שהוא חמש דקות מכפר סבא
עד מתי
נעצום עיניים למתרחש מתחת לאף
ונעמיד פנים שהכל סבבה
בירה מהמקרר נביאה
לערוץ אחר נסיע
עד מתי
נחשוב על שאכטות, דרינקים זיונים עד תום
אז מה אם השכן שלי דני יתום
הייתי בהלויה וגם הלכתי אליו באבל
אבל גדול עלי לשבור את מעגל הסבל
(ונעשה מילואים (נשלם המיסים
(ונעמוד בפקקים (אותנו לא דופקים
(אנחנו בטח, בטח, בטח לא)
אנחנו בטח לא פראיירים
(ונעשה מילואים (נשלם המיסים
(ונעמוד בפקקים (אותנו לא דופקים
(אנחנו בטח, בטח, בטח לא)
אנחנו בטח לא פראיירים
החברים אומרים: מספיק, תפסיק להיות כבד
ואני לא מתנגד אבל המצב אבסורדי
נסו לתפוס ת'דוגמאות
אם לא תצליחו חכו לי
(כי אם פה נפל טיל (טיל
(שם יש עוד זביל (זביל
מה משנה מי יירש את ג'ורדן, קטש או שאקיל
ואם פה שטח אש, שם יש מוקש
מה משנה אם אני משלם בצ'ק, קרדיט או קש
ועם שבע מאות מים ואלפיים ארנונה
...בטח שאני משתתף במבצע של
שמאלה, ימינה, תסתכלו לצדדים
(ונעשה מילואים (נשלם המיסים
(ונעמוד בפקקים (אותנו לא דופקים
(אנחנו בטח, בטח, בטח לא)
אנחנו בטח לא פראיירים
(ונעשה מילואים (נשלם המיסים
(ונעמוד בפקקים (אותנו לא דופקים
(אנחנו בטח, בטח, בטח לא)
אנחנו בטח לא פראיירים
ולפעמים הכל נראה פשוט מוזר, לא מחובר
כמו נזירה בבית בושת או זונה במנזר
הכל הולך מדחי אל דחי
דמעה נוצרת מהעין, מתגלשת על הלחי
ואתה? אני בוכה על הכל
בוכה על כך שיכול היה להיות פה גדול
(יכלה להיות הרמוניה)
בין בית כנסת לשכפ"ץ למסגד
קניון, כנסייה, הכל היה יכול להיות אחד
במקום זה יש הרגשה של הצילו
חיים בתחושה של כזה כאילו
בלי להסתכל למציאות בפרצוף
בלי להתקדם, רק לנסות לצוף
להתנתק, לעשות הכל רק לא להידפק
לעשות הכל רק לא להידפק
(ונעשה מילואים (נשלם המיסים
(ונעמוד בפקקים (אותנו לא דופקים
(אנחנו בטח, בטח, בטח לא)
אנחנו בטח לא פראיירים
(ונעשה מילואים (נשלם המיסים
(ונעמוד בפקקים (אותנו לא דופקים
(אנחנו בטח, בטח, בטח לא)
אנחנו בטח לא פראיירים
