בחוץ זורחת שמש, אבל אצלי בפנים גשום
מתעורר בלי חשק ומתחיל עוד יום עקום
נמאס לי לדבר, כי זה תמיד אותו סיפור
אני אדם ישר, שמחזיק מצפן שבור
על אדמה בוערת, החלטתי לעמוד יחף
שמים ממתכת וירח מתקלף
הכל נראה לי סתם, העצב כבר נהיה הרגל
וכשהטוב יבוא, אני ארוץ ואסתתר
אולי זה לא לוקח הלאה, מה כבר יעיר אותי
ואם הכל זה מלמעלה, עוד כמה להאמין
רק לנגן על הגיטרה, לצרוח אני חופשי
להבין הכל...
ורק בתוך הרעש אני מצאתי משמעות
מוקף בחלומות ומתמלא בנכונות
להיות אדם חדש, לזרוק הכל, להתרומם
ולהשאיר חותם לפני שאעלם
אולי זה לא לוקח הלאה...
אולי זה לא לוקח...
