סתם אחד הולך ברחוב
בפיו נוצץ שזיף
הוא רואה אותה רואה אותו
מתיז זרזיף.
סתם אחד ניתר חיש קל
נוחת במרפסתה
הוא שואל אותה למי
היא סימנים עשתה
סתם אחד רואים
רואים שהוא עצלן
מזה ברור שהוא
ברור שהוא נצלן.
סתם אחד פוחד מאיזו
כוונה זדונית
הוא תופס שהוא סתם עבד
היא סתם אדונית.
עיניה ניבטות בו
במערומיהן
מחוייכות קמעה
נעצמות להן
סתם אחד מתמהמה
היא כרדומה
עכשיו כבר לא כל כך
אכפת לו מי הוא מה...
עם סתם אחד זה נוח
נוח על הלב
עם סתם אחד זה בלי
בלי להתאהב
מרפסתה מוצלת איזדרכת ריחנית
כד עתיק מחרס מאפריקה חנית
רוח מהים את חדריה מאוורר
מחכה לו בירה בעומק המקרר
פעם אחר פעם הטלפון צלצל
המולת רחוב בשמש גומאוויר בצל...
כשטלפון עיקש
הרעיד זווית עפעף
הסתם אחד נשאר לה
רפרוף קליל באף.
"כל אחד הוא מישהו"
זימר כושי אחד
"לכל אחד יש משהו
שאין לאף אחד".
ואני רואה עצמי
כטיפוס מיוחד
רק שלפעמים אני
עובר כמו סתם אחד
אשר אל הרחוב
עכשיו ניתז נזרק
ממש כמו החרצן
שקודם פיו ירק.
יושבת בקפה
שותה עם חברות
היא לא ממש נראית
שונה מאחרות.
