השנים עברו מהר, העולם כבר לא זוכר
והכל פה השתנה זה רק אותו הלב
אהבה שמתאפקת וחיים עם זה בשקט
איך הזמן תמיד יודע לנקות את הכאב
אי אפשר שלא לתהות אם אולי נחזור להיות
אהבה שמנצחת בעולם צודק יותר
וזה לא קל להבין וקשה להאמין
שאולי יבוא עוד יום ואנחנו נתגבר...
ואנשים חיים מסיפור שנגמר
לובשים רגעים קטנים
רגעים קטנים למזכרת
ואנשים כבר לא מאמינים שאפשר
ואין להם מי שיוכיח אחרת
מאוחר מדי לגעת ומוקדם מדי לדעת
אם היינו רק מבחן של הנפש הצפופה
והרי הכל ידוע ועודך שואל מדוע
גם האם המרחמת לא כורעת לתרופה
ואין כאן טוב או רע, ויש רק אין ברירה
לומדים לאט לזכור, לפחד משיכחה
ואולי לא סתם הגענו ואולי דווקא אנחנו
עוד נאהב עד שננוח ונהיה ההוכחה
ואנשים חיים מסיפור שנגמר
לובשים רגעים קטנים
רגעים קטנים למזכרת
ואנשים כבר לא מאמינים שאפשר
ואין להם מי שיוכיח אחרת
