ולפעמים כשלא רואים אני כותב בשבילך
את כל אותם המכתבים שלא שלחתי לך
אני זוכר לילות קרים
כשהיינו ילדים
אני זוכר מכה אחר מכה
בעולם הזה נשארנו רק אני ואתה
המשפחה שהתפרקה
המחלה שגדעה הכל
אני זוכר לילות קרים
כשהיינו ילדים
אני סופר דקה אחר דקה
רק תתן לי יד אבוא
רק תתן לי יד...
אל תפחד הרוח לא תבוא עכשיו
תתן לי יד.
ולפעמים מכה הרוח ושוברת אותך
מרחק של מאה קילומטרים מפריד ביני ובינך
אני זוכר את המדים
איך ילדים נראים גדולים
אני מוחה דמעה אחר דמעה
רק תתן לי יד אבוא
רק תתן לי יד...
אל תפחד הרוח לא תבוא עכשיו
תתן לי יד.
רק תתן לי יד אבוא
רק תתן לי יד...
אל תפחד הרוח לא תבוא עכשיו
תתן לי יד.
רק תתן לי יד אבוא
רק תתן לי יד...
אל תפחד הרוח לא תבוא עכשיו
תתן לי יד.
רק תתן לי יד אבוא
רק תתן לי יד...
אל תפחד הרוח לא תבוא עכשיו
תתן לי יד.
