זר בביתי עכשיו
צמא רק לריח המוכר
קר העולם מוזר
רחוק אדם כמו עץ שבמדבר
ובתוכי שמחה גדולה פוצעת
ציפורים עפות רחוק מכאן
לוקחת אותי לאן שאת נוסעת
שנים שמחכה לך ושוב את נעלמת
גם אם יצחקו ויגידו משוגע לא אוותר
שנים עברו העיר כבר השתנתה
את בטח מתעטפת בשמיכות של מישהו אחר
רואה אותך מתוך טיפת הגשם האחרונה
שר כמו שיכור עכשיו
טירות שבורות הפכו לי למבצר
חם והלב נרדם
חולם אותך עוטפת בשמיכה
ובתוכי שתיקה גדולה בוקעת
רואה אותך מתוך ההזיה
שולח יד רוצה אותך לקחת
שנים שמחכה לך ושוב את נעלמת
גם אם יצחקו ויגידו משוגע לא אוותר
שנים עברו העיר כבר השתנתה
את בטח מתעטפת בשמיכות של מישהו אחר
רואה אותך מתוך טיפת הגשם האחרונה
