יום אחד
קם עייף,
מתלבט
אם לעלות לאוטובוס המתרחק.
אם לקפוץ
ממטוס,
בלי מצנח,
אם לכתוב לך מילים,
כי מילים הלילה מוחק.
מפנה ערימת עננים
מאתמול,
על גופך מהיום
מתפנק,
וחושב ממה הים
עשוי, אם לא מקצת דמעה?
אל תעזבי אותי
לשאלות אם אני שואל,
רק לווי אותי,
כי לבד לאיבוד הולך.
זה לא מאהבה,
זה לא מרחמים,
זה הכל,
כי זה הכל,
הוא זמני.
אם כבר אהבה
למה אי השקט?
אם את בסביבה,
למה לא פוגש
אותך בין השורות?
בין כל אי הסדר.
זה הכל, כי הכל הוא זמני.
אם הלילה בא
למה אי הבוקר
אם הבוקר בא
למה קם עייף
בועט, בין השורות
בין כל אי הסדר
זה הכל כי הכל הוא זמני.
יום אחד
קם עייף
אם תגעי בי מעט -
רק תגעי
בחלקי המילים.
מאחר להעיף
בשמיים מבט,
עננים הם הרהור
די שולי.
מפנה לך מקום,
מפזר, אם אפשר,
ילדים על עיניך בוכות.
וחושב: לאן הים
זורם בתום פגישות החול.
אל תעזבי אותי לשאלות
אם אני שואל,
צלצלי אלי בדקות,
כי הזמן אוזל.
זה לא מאהבה,
זה לא מרחמים,
זה הכל
כי הכל -
הוא זמני.
