לב שבור לרסיסים - שלמה ארצי

ושבוע אחרי שבוע הם ניגנו על פי לוח,

פעם אחת בעיר זרה ופעם בכפר.

עלו על הבמה, שטפו כמו ים, נשבו כמו רוח.

ניצוץ אחד מדליק מדורת הצלחה.

ובאותה שנה הבאתי לך תקליט,

גברים עושים דברים כלל לא הגיוניים,

הלהקה מילאה מרתף בתחנה המרכזית,

מילאנו את הראש בחלומות פגזיים.

אני כלל לא בטוח שפעם זה קרה לנו,

הכל כמו סרט שאינו חיים, כמו עוף דמיוני,

היו לנו באהבה שלנו רגעים בנאליים,

במלחמות היו לנו כמה נידונים.

רק אז ביום שישי הרגשנו צורך לרקוד, אבל,

"איפה רוקדים?" שאלת אותי.

בתחנה המרכזית, בתוך מרתף מחורבן,

נשמע אותם אז ישבר לנו הלב לרסיסים.

הם ניגנו זה הכל,

למדנו את הקצב,

שלשה ימים בתוך מרתף הרוס כמו שדה קרב.

שם למדנו לרקוד,

כי אסור היה בבית הספר,

רקדנו עד שמישהו יפול על ברכיו.

עד שמישהו ירגיש כאב,

עד שמישהו יגיד אני קם ועוזב.

שנות השישים התנפנפו להם כמו הקוקו שלך ברוח,

מהתיכון לשדה הקרב, משם לאיזה באר מרוחק,

אני יושב סופר 20 שנה, רקדן פצוע,

מרוב יאוש, מרוב חידות, מרוב אף אחד.

ושנה אחרי שנה הבאתי לך תקליט,

כמו מתנה קטנה במקום לאמר מילים,

הלהקה ניגנה שם עד שהשוטרים אמרו: "מספיק",

עד שהלב שלנו שם נשבר לרסיסים.

הם ניגנו זה הכל...

אני קם ועוזב בלילה, כפות בתוך פיג'מה,

גם בקיטש יש שמץ של אמת, הכל הולך.

אני משאיר לך את הבית, את הלב השארתי שם,

שבור לרסיסים, מוטל, ליד ליבך.

הם ניגנו זה הכל...